זו תקופה קשה בשבילי. זה לא סוד גדול. כל מי שמכיר אותי יודע שעכשיו לא טוב לי.
אני לא בנויה לכזו קרבה למשפחה שלי (או לשלו). אני מנסה להבהיר שזה לא אישי- אני פשוט לא אוהבת חיים צמודים כל כך. תמיד הייתי כזו, וגם ההוא ,אבל איכשהו קיווינו (בעיקר מכיוון שלא היו הרבה ברירות) שנצליח, שנשרוד את התקופה הצמודה הזו.
אז זהו, שרצונות ותקוות הם דברים נפלאים, והקשר שלהם למציאות היומיומית הוא מקרי בהחלט.
אי לכך ובהתאם לזאת, בכדי לשמור על שפיות דעתי, החלטתי לעשות טבלת ייאוש (אותי תמיד מעודד לראות כמה ימים כבר עברתי ועוד כמה נשארו). יש בעיה קטנה בתוכנית המופלאה שלי: אין לנו תאריך סיום. לא ידוע מתי נצליח לעבור מכאן לארץ הקור המופלאה…
אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי ליצור טבלת ייאוש מסוג אחר: כל יום אני סורגת ריבוע. ריבוע אחד חמוד ועקום (כי לפני הפרוייקט הזה לא הרמתי מסרגה בחיי).
לפי התוכנית המעולה שלי, כשסוף סוף נעבור (או אפילו שכבר יהיה תאריך), אני אחבר את ריבועי הייאוש שלי לשמיכה מפנקת ועקומה, בה נתכרבל מול האח בימים הקרים המצפים לנו בפינלנד. וכך היא תהיה טבלת הייאוש הפרודוקטיבית והמעודדת ביותר שיצרתי. טוב שמופיעים פתאום פרצי אופטימיות בתוך כל האפור שאופף אותי:)
כפי שהזכרתי, אין לי מושג איך סורגים. את ההדרכות קיבלתי מכאן. זו רק דוגמא. כל ההדרכות שלה נפלאות. וכמו הרבה דברים טובים, גם היא נמצאת ביוטיוב…
אז הנה ריבועי ייאוש נבחרים מהנסיונות הראשונים שלי (יש לי כבר 17 ריבועים. הידד!):
שישה ריבועים- מהפחות עקומים שלי...
בשני צבעים (בעוד שבוע אני אצליח שני צבעים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב)
הריבוע האהוב עלי, לפחות כרגע
אחד הנסיונות המחוררים שלי.
בדרך... 